Le texte Le vocabulaire Les révisions
Yoma
Daf 40b
''יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עָלָיו'', עַד מָתַי יִהְיֶה זָקוּק לַעֲמוֹד חַי? עַד שְׁעַת מַתַּן דָּמוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ — דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עַד שְׁעַת וִידּוּי דְּבָרִים.
Traduction
The verse states: ''But the goat on which the lot came up for Azazel shall be stood alive before the Lord, to make atonement over him, to send him away for Azazel into the wilderness'' (Leviticus 16:10). The verse indicates that the goat must remain alive until a certain time. Were it to die beforehand, it would have to be replaced. Until when is the goat for Azazel required to stand alive? Until the time of the application of the blood of its counterpart, i.e., the goat for God; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says: It must remain alive until the time of the verbal confession over it.
Rachi non traduit
יעמד חי. על כרחך ללמדנו שאם מת אתה צריך להביא אחר דאי לא למאי אתא אם תאמר שלא ישלחנו עד לאחר מתן דמים ליכתוב יעמד לפני ה' לכפר עליו חי למה לי אלא שאם מת צריך להביא אחר:
ועד מתי הזקיקו להיות חי עד שעת מתן דמים של חבירו. דכתיב לכפר עד שיכפר בדמו של חבירו אבל משעת מתן דמים ואילך אע''פ שעדיין לא התודה לפי סדר המקראות וכלה מכפר וגו' (ויקרא טז) וסמך אהרן וגו' אם מת אין צריך אחר אלמא וידוי לא מיעכב:
רבי שמעון אומר כו'. כדפריש טעמא לקמן ואני שמעתי ואזדו לטעמייהו בהגרלה מיעכבא ולא מיעכבא ואי אפשר להעמידה:
בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? כִּדְתַנְיָא: ''לְכַפֵּר'' — בְּכַפָּרַת דָּמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ''וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ''. מָה לְהַלָּן — בְּכַפָּרַת דָּמִים, אַף כָּאן — בְּכַפָּרַת דָּמִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
Traduction
With regard to what do they disagree? As it was taught in a baraita: The verse states that the goat should remain alive ''to make atonement'' (Leviticus 16:10). This indicates that it must remain alive until it effects atonement. Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon dispute which atonement the verse is referring to. The verse speaks of atonement through the application of the blood of the sin-offering goat. And similarly it states: ''When he has made an end of atoning for the Sanctuary, and the Tent of Meeting, and the altar, he shall present the live goat'' (Leviticus 16:20). Just as there the reference is to atonement through blood, so too here the verse is referring to atonement through blood. This is the statement of Rabbi Yehuda.
Rachi non traduit
וכן הוא אומר וכלה מכפר את הקודש. הוא מתן דמים והקריב את השעיר החי עד כאן צריך להיות חי:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ''לְכַפֵּר עָלָיו'', בְּכַפָּרַת דְּבָרִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
Traduction
Rabbi Shimon says: ''To make atonement over it''; the verse speaks of atonement through speech, i.e., the verbal confession that is recited over it.
תָּא שְׁמַע, שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי עֲקִיבָא: עָלָה בִּשְׂמֹאל, מַהוּ שֶׁיַּחֲזוֹר לְיָמִין? אָמַר לָהֶן: אַל תִּתְּנוּ מָקוֹם לַמִּינִין לִרְדּוֹת.
Traduction
Come and hear a proof that the drawing of lots is not indispensable. A baraita teaches: Rabbi Akiva’s students asked him: If the lot for God was drawn by the High Priest’s left hand, what is the halakha with regard to whether he may transfer the lot to his right hand? He said to them: Do not give the heretics an opportunity to dominate. If it is allowed, they will adduce this as proof of their claim that the halakhot are not absolute, and the Sages have the power to change them as they see fit.
Rachi non traduit
עלה בשמאל. גורל שם:
אל תתנו מקום לצדוקים. תלמידים החולקים על התורה לרדות ולמשול בהן לקפח אתכם בדברים שיאמרו לפי רצונם הם עושים הכל:
טַעְמָא דְּאַל תִּתְּנוּ מָקוֹם לַמִּינִין לִרְדּוֹת, הָא לָאו הָכִי מַהְדְּרִינַן לֵיהּ, וְהָא אָמְרַתְּ הַגְרָלָה מְעַכְּבָא, וְכֵיוָן דִּקְבַעְתֵּיהּ שְׂמֹאל הֵיכִי מַהְדְּרִינַן לֵיהּ?
Traduction
The Gemara infers: The only reason Rabbi Akiva provided to disallow it was so as not to give heretics an opportunity to dominate, which implies that if not for this reason, it would be permitted to transfer the lot to the right hand. How could this be true? Didn’t you say that the drawing of the lots is indispensable? And, consequently, once the designation of the goat has been defined by the drawing of the left hand, how then could we transfer the lot to the right hand? Perforce, the designation is not created by the actual drawing, and as such it is not indispensable.
Rachi non traduit
הא לאו הכי מהדרינן. של עזאזל שם:
Tossefoth non traduit
כיון דקבעתיה שמאל כו'. ולא בעי לאוקמא ר''ע כרבי שמעון כיון דר' יהודה ור' נחמיה נמי היו תלמידיו כדאיתא בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סב:):
אָמַר רָבָא, הָכִי קָאָמְרִי: עָלָה הַגּוֹרָל בִּשְׂמֹאל, מַהוּ שֶׁיַּחֲזִירוּ לוֹ וְלִשְׂעִירוֹ לְיָמִין. אָמַר לָהֶם: אַל תִּתְּנוּ מָקוֹם לַמִּינִין לִרְדּוֹת.
Traduction
The Gemara explains the baraita can be understood in a way in which it does not provide a proof: Rava said: This is what Rabbi Akiva’s students are saying: If the lot was drawn by his left hand, what is the halakha with regard to whether he may transfer it, the lot, and its associated goat to his right side. He said to them: Do not give the heretics an opportunity to dominate. Accordingly, there was never any suggestion of changing the designation of the goats. Therefore, no proof can be brought concerning the indispensability of the drawing of the lots.
תָּא שְׁמַע: אִילּוּ נֶאֱמַר: ''אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָיו'', הָיִיתִי אוֹמֵר יַנִּיחֶנּוּ עָלָיו, — תַּלְמוּד לוֹמַר: ''עָלָה'', כֵּיוָן שֶׁעָלָה שׁוּב אֵינוֹ צָרִיךְ.
Traduction
Come and hear a proof that the drawing of lots is indispensable. A baraita teaches (Sifra, Aharei Mot 2:4): If the verse had stated only: ''The goat upon which the lot'' (Leviticus 16:9), I would have said the intention is that he must physically place the lot upon it. Therefore, the verse also states: ''On which it came up'' (Leviticus 16:9), indicating that once the lot has come up from the receptacle, it is not necessary to do more, i.e., the lot does not have to be physically placed upon the goat.
Rachi non traduit
כיון שעלה. מתוך קלפי ויודע איזו לשם ואיזו לעזאזל שוב אינו צריך להיות מונח עליו ואפילו למצוה אבל עלייה והנחה מצוה (היא) מיהא איכא:
לְמַאי? אִילֵימָא לְמִצְוָה, מִכְלָל דַּהֲנָחָה מִצְוָה נָמֵי לָא? אֶלָּא לָאו, לְעַכֵּב. וּשְׁמַע מִינַּהּ: הַגְרָלָה מְעַכְּבָא, הַנָּחָה — לָא מְעַכְּבָא!
Traduction
The Gemara clarifies: To what does the baraita refer when it says it is not necessary to actually place the lot upon the goat? If we say it means that it is no longer necessary to do so even as a mitzva, then, by inference, one must conclude that the placement of the lot upon the goat is not even a mitzva. This is problematic. Since it is clearly part of the Yom Kippur service, it must at least be a mitzva. Rather, is it not that when the baraita teaches that the placing of the lot is not necessary, it means only that the placing of the lot is not indispensable? And conclude from it that the drawing of lots is indispensable, but the placement of the lot upon the goat is not indispensable.
אָמַר רָבָא, הָכִי קָאָמַר: אִילּוּ נֶאֱמַר ''אֲשֶׁר עָלָיו'', הָיִיתִי אוֹמֵר יַנִּיחֶנּוּ עָלָיו עַד שְׁעַת שְׁחִיטָה, תַּלְמוּד לוֹמַר: ''אֲשֶׁר עָלָה'', כֵּיוָן שֶׁעָלָה שׁוּב אֵינוֹ צָרִיךְ.
Traduction
Rava rejects the proof: Rava said: This cannot serve as a proof, since this is what the baraita is saying: If the verse had stated only: ''The goat upon which the lot,'' I would have said that the intention is that he should physically place the lot upon the goat, and the lot should remain upon it until the time of its slaughter. Therefore, the verse also states: ''On which it came up,'' indicating that once the lot has come up from the receptacle and been placed upon the goat for even one moment, it is not necessary to do more, i.e., the lot does not have to remain on the goat anymore. Understood in this way, it cannot be determined from this baraita whether or not the placement is indispensable.
תָּא שְׁמַע: ''וְעָשָׂהוּ חַטָּאת'', הַגּוֹרָל עוֹשֵׂהוּ חַטָּאת, וְאֵין הַשֵּׁם עוֹשֵׂהוּ חַטָּאת.
Traduction
Come and hear a proof that Rabbi Yehuda holds that the drawing of the lots is indispensable. A baraita in the Sifra teaches: The verse states: ''Aaron shall bring forward the goat upon which the lot came up for the Lord, and he shall offer it for a sin-offering'' (Leviticus 16:9). The verse indicates that the lottery makes it a sin-offering, but verbally designating the goat with the status of a sin-offering does not make it a sin-offering.
Rachi non traduit
ואין השם. אם קרא לו שם בלא גורל:
Tossefoth non traduit
ועשהו חטאת הגורל עושהו חטאת וכו'. וא''ת ניהדר ונילף בעלמא מהכא שיקדש הגורל מק''ו ומה במקום שלא קדש השם קדש הגורל במקום שקדש השם א''ד שיקדש הגורל וי''ל דכי היכי דדרשינן מועשהו חטאת הגורל עושהו חטאת ואין השם עושהו חטאת כל שכן דנדרוש ועשהו חטאת לזה ולא לאחר תדע דבפ''ק דקדושין (דף טו:) אמרינן גבי עבד עברי הנמכר לנכרי שיהא. נגאל בשש מק''ו ומה מי שאין נגאל באלה פי' בקרובים כגון עבד עברי הנמכר לישראל נגאל בשש מי שנגאל באלה אינו דין שיהא נגאל בשש ומשני ת''ל באלה באלה הוא נגאל ואינו נגאל בשש ופריך ואי ס''ד יליף שכיר שכיר אמאי אינו נגאל באלה נילף שכיר שכיר ומשני שאני התם דאמר קרא יגאלנו לזה ולא לאחר אלמא אף על גב דפשיטא ליה דדרשינן מיעוטא דיגאלנו לזה ולא לאחר ולהכי לא ילפינן נמכר לישראל בק''ו מנמכר לנכרי אפילו הכי הוה יליף נמכר לנכרי ליגאל בשש בק''ו ולא קא ממעט ליה מיגאלנו ולמידרש דודו ובן דודו או משאר בשרו יגאלנו ולא בדבר אחר אבל תימה מאי שנא דהכא ממעטינן תרוייהו מועשהו דהכא לא מקדש השם ובעלמא לא מקדש הגורל והתם לא ממעט מיגאלנו אלא דבעלמא לא מהני גאולת קרובים אבל דהכא אינו נגאל בשש יליף לה מקרא אחרינא מואם לא יגאל באלה באלה הוא נגאל ואינו נגאל בשש ושמא יש לומר דשאני הכא דכיון דכתיב ועשהו חטאת וכתב נמי חוקה אתא ועשהו דכתיב בגורל לגלויי אחוקה דקאי נמי אהגרלה דאע''ג דלרבי יהודה חוקה לא קיימא אהגרלה ועשהו מגלי לן דחוקה נמי קאי אהגרלה א''נ משום דתנא ביה קרא תרי זימני אשר עלה אשר עלה ובהא נמי ניחא מאי דק''ל דמסיק תיובתא למ''ד הגרלה לא מעכבא אבל למ''ד מעכבא ניחא ואמאי לדידיה נמי תיקשי דהכא יליף עיכובא מועשהו ואיהו יליף ליה לעיל מדתנא ביה קרא ולמאי דפרישית ניחא דאי לאו ועשהו דמשמע מיעוטא אע''ג דתנא ביה קרא הוה דרשינן ק''ו לומר דהגרלה לא מעכבא כיון דלא תנא ביה קרא בלשון צווי להכי איצטריך ועשהו ואי לא תנא ביה קרא לא הוה דרשינן ועשהו אלא למעוטי דלא מהני הגרלה בעלמא כי ההוא דיגאלנו כדפירש' להכי איצטריך דתנא ביה קרא מיהו בלאו הכי מצי למימר דלא פריך למ''ד מעכבא דאיכא למימר טעמיה מהכא והא דקאמר טעמא לעיל משום דתנא ביה קרא אין זה מדבריו אלא בעל הגמרא קא מפרש לטעמא הכי למאי דלא ידע אכתי ברייתא דועשהו וכי האי גוונא יש בפ''ג דשבועות (דף כה.) גבי פלוגתא דרב ושמואל בשבועה שזרק פלוני צרור לים:

שֶׁיָּכוֹל, וַהֲלֹא דִּין הוּא: וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁלֹּא קִידֵּשׁ הַגּוֹרָל — קִידֵּשׁ הַשֵּׁם, מְקוֹם שֶׁקִּידֵּשׁ הַגּוֹרָל, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּקַדֵּשׁ הַשֵּׁם?
Traduction
The baraita continues: A verse is needed to teach this halakha, as I might have thought to come to the opposite conclusion. Is there not an a fortiori inference as follows: Just as in a case in which the use of a lottery does not consecrate the animals with a specific designation, e.g., a woman who has given birth and must bring two birds, one as a sin-offering and one as a burnt-offering, nevertheless a verbal designation of the animals with the required status does consecrate them, so too, in a case in which the use of a lottery does consecrate the animals, is it not logically right that verbally designating the animals with the required status should consecrate them?
Rachi non traduit
במקום שלא קידש הגורל. בשאר קרבנות הצריכין פירוש כגון קיני זבין וזבות ויולדות שאחד מהן חטאת ואחד מהן עולה שלא קידש הגורל אם כתב על שני גורלות על אחד חטאת ועל א' עולה ונתנן עליהם לא מצינו שהגורל קובעם ולא יכול לשנותן:
קידש השם. מאחר שקרא לזו חטאת ולזו עולה אין הכהן רשאי לשנותן כדאמרינן לקמן (יומא דף מא.) מולקחה שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת בשעת לקיחה הן נקבעין זו לעולה וזו לחטאת כאן שמצינו שהגורל קובען אינו דין שהשם קובען:
Tossefoth non traduit
מה במקום שלא קידש הגורל כו'. הקשה מורי הר''ר שמואל בר מנחם זצ''ל היכי גמר מהכא והא יום הכפורים דבר שהיה בכלל כל הקרבנות שקידש בהם השם ויצא לידון בדבר החדש בגורל אי אתה יכול להחזירו לכללו ולכולי עלמא איהו לא גמר מכלליה באיזהו מקומן (זבחים מט.) ונראה לי דאפילו יצא לידון בדבר החדש גמרי מהדדי בקל וחומר או במה מצינו אם אין להשיב אבל אם יש להשיב לא גמרינן אבל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לא ללמד על עצמו יצא כו' כמו הבערה וכיוצא בה גמרינן מיניה אפי' אם יש להשיב אין משיבין כמו על ג''ש והיקש שאין משיבין עליהן תדע דבפרק קמא דיבמות (דף ז.) פריך מאי איצטריך עליה למיסר עריות לייבם מהיכא תיתי דלישתרו דאיצטריך עליה למיסר קא ס''ד תיתי מאשת אח דהוה ליה דבר שהיה בכלל ויצא ללמד וכו' ופריך הא לא דמי אלא ליצא לידון בדבר החדש וכו' עד אלא סד''א תיתי אחות אשה במה מצינו מאשת אח והשתא כיון דאמר כבר דהוה ליה דבר החדש היכי הדר תו קאמר תיתי מאשת אח אלא על כרחך מעיקרא הוה ס''ד למימר דניגמר מאשת אח כמו מדבר שהיה בכלל ויצא ללמד דאפילו איכא פירכא לא פרכינן ופריך והלא דבר החדש הוא ואם כן אי איכא למיפרך לא גמרינן מיניה והדר קאמר ואע''ג דדבר החדש הוא ניגמר מיניה במה מצינו דהא ליכא למיפרך מיניה מידי ולהכי פריך מי דמי התם חד איסורא הכא תרי איסורי והיינו פירכא וכיון דאיכא למיפרך לא גמרינן מיניה כיון דדבר חדש הוא:
תַּלְמוּד לוֹמַר: ''וְעָשָׂהוּ חַטָּאת'', הַגּוֹרָל עוֹשֶׂה חַטָּאת, וְאֵין הַשֵּׁם עוֹשֶׂה חַטָּאת.
Traduction
In contradiction of this reasoning, the verse states, with regard to the goat: ''He shall offer it for a sin-offering'' to indicate that the lottery makes it a sin-offering; verbally designating the goat with the status of a sin-offering does not make it a sin-offering.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source